קרין גביש היקרה, אחות אהובה של כלתי אוריין, נסיכה אמיתית שנקטפה מאיתנו מוקדם מדי.
שם אחד – קרין –כולה שירה של שמחת חיים, של אור ושל חיוך. ועכשיו, איפה את? כולם מחפשים אותך בכל מקום ואת אינך!
בת 35 , יפהפייה בחוץ ובפנים, אישה שכל כולה אהבה נדיבה, חיבוק שמכיל עולם שלם, ונשמה שהאירה כל מקום שבו דרכה.
נלחמת במחלת הסרטן כמו לביאה באומץ, בחן ובעוצמה ולא ויתרת עד הרגע האחרון. כולנו האמנו שתנצחי גם את המאבק הזה, אבל המוות, אכזר וחסר רחמים, הכריע מוקדם מדי אייי התרסק לי הלב!
השארת אחרייך בעל אוהב ושני ילדים קטנים, שיזכרו תמיד את חיבוקייך, את הצחוק המתגלגל שמילא את הבית, את הרכות שהייתה נוכחת בכל מבט ומגע. הם יגדלו בלעדייך, אך לעולם לא יגדלו בלעדי הרוח שלך. הם ירגישו אותך מעליהם – אמא ששומרת מלמעלה, אמא שלא נכנעת גם כשהשמיים בוכים.
איך נפרדים ממי שהיית הלב הפועם של המשפחה, מציר מרכזי של אהבה, מהאחות, הבת, החברה שכל מי שפגש בה זכה במתנה? איך מסכימים לקבור פרח כה נדיר, שטרם הספיק לפרוח עד תום?
קרין שלנו, את תישארי איתנו תמיד. ביופי שלך, בחוכמה שלך, בכוח שלך ובעיקר באהבה האינסופית שחילקת לכולנו.
הכאב חונק, השבר בלתי נתפס, אבל האור שלך – האור הזה שהטבעת בנו לא ידעך לעולם.
ולכולנו – אסור לשתוק מול המחלה הארורה הזו. קרין נלחמה מלחמה גדולה מדי לגילה הצעיר. עלינו ללמוד ממנה – להיות מודעים, להיבדק, לא להזניח. זה חוב קדוש לחיים שלנו, לילדים שלנו, למשפחות שלנו😪