את קרין הכרתי (אוף..אפילו לכתוב הכרתי זה קשה) כמטופלת שלי ביחידה למחקרים קליניים.
כבר מהיום הראשון התאהבתי בה. אדם שכולו מקרין אור ואופטימיות.
תמיד רצתה לעזור ולתמוך במטופלות אחרות. היו לה עיצות זהב. עיצות מהלב.
בהתחלה היינו מאושרות. הטיפול עזר. הייתה תקווה גדולה ואושר. אז התפנינו לקשקש על החיים. ופה הרגשתי כבר שאנחנו מעבר לאחות ומטופלת. קרין הפכה לחברה. סיפרתי לה דברים ושיתפתי בחששות שלא העזתי לשתף את המקורבים לי והחברים שלי.
החלטתי להביא לעולם ילד לבד. שיתפתי את קרין והיא לקחה אותי כפרוייקט. החל מרשימת שמות לילוד. ציוד לקניה. מה חשוב ומה בכלל לא צריך.
על הדרך הראתה לי תמונות של הילדים וסיפרה עליהם המון. סיפרה בהערצה. ואני הקשבתי לה בזמן שעניה נצצו מגאווה.
כשאיתן היה בן כמה חודשים עשיתי לה שיחת וידאו. ושלחתי סרטונים.
היא תמיד הייתה שם. תמיד.
ואז לקראת סיומה של החופשת לידה, התבשרתי שקרין יוצאת מהמחקר. אני לא הצלחתי לטפל בתינוק. הייתי מבוהלת ומבולבלת. ופחדתי. פחדתי ליצור קשר. פחדתי לשמוע.
ואז אחת האחיות הגיעה למשמרת ואמרה שקרין מאושפזת. התחלתי לבכות כי הבנתי לבד.
עליתי לראות אותה. היא הייתה פשוט מדהימה!
שאלה על התינוק. על ההסתגלות למסגרת. סיפרה על הבנים. על השאלות שהם שואלים. ביקשה שלא נדבר על פרידה. הלכתי להביא לה ארטיק והחיוך המדהים והיפה הזה על פניה..”יש! זה יעזור לי ליובש בפה”.
התחבקנו חזק! ואמרתי לה שתסמס לי אם היא צריכה משהו והלב שלי שבור..כי היא לא מסמסת😔
לצערי הרב זכיתי להכיר אותה במקום הכואב הזה. אבל זכיתי. ואני יודעת איזה בור עצום היא השאירה אחריה. הנחמה היחידה היא בעלה והילדים. הילדים שצריכים לדעת שהייתה להם אימא מושלמת!!!!! שכל כך גאה בהם וכל כך אוהבת אותם.
אני אוהבת אותה כל כך. לעד היא תישאר בלב שלי
קרין אהובה שלי- את לא תקראי את זה אבל..תודה! תודה שהיית שם עבורי ובאסה לי שאת לא פה לצחוק על הטעויות שאעשה כאימא. את חסרה. יש לך לנצח מקום אצלי בלב. בואי לבקר בחלומות. יהי זכרך ברוך אהובה שאת💔
חן