אני יכולה להגיד שהלוואי ולא הייתי פוגשת את קרין. הלוואי ובתור מישהי שעובדת ביחידת סרטן שד לא הייתי נכנסת למשרד האונקולוגית ורואה את הילדה המהממת הזאת עם העיניים הענקיות היפות והמחייכות. על אף הסיטואציה- תמיד מחייכות. התאהבתי בה מיד (כמו כולם, לא?) והפכנו מהר לחברות. בחיים זה לא קרה לי בכמעט עשור שם- יכלתי להקשר מאד למטופלים אבל לא ברמת החברות. עם קרין זה היה בלתי נמנע. האנרגיה שלה, החיוביות באופן כללי לחיים וספציפית למצב שלה, האוזן הקשבת, זה שהיא רואה ומזהה כל סיטואציה ויודעת תמיד לקרוא אנשים (ואותי ביניהם) בהמון רגישות יוצאת דופן, הטיפים שלה להכל (שידרגה לי את הטיול להונגריה!), העולם המשותף כששתינו אמהות לבנים בגילאים קרובים- כל אלה גרמו לחברות מיידית! לקרין היו מליון סיפורים על חיים מלאים בחוויות, הרפתקאות, משפחה וחברים וכל זה היה עד הסוף- אבל מעל לכל ליאו וריי היו החיים שלה! והכי נהנינו לדבר עליהם. בין אם שטויות על התארגנויות בוקר, התאקלמויות במסגרות, לו״ז אחרצ וכו ועד לחוויות בטיולים ובחול, סיפורים מצחיקים, חוויות משפחתיות ומה לא. בנים מדהימים לאמא מדהימה.
קריני אני אוהבת אותך כל כך!
לא מאמינה שאני מדברת עלייך בלשון עבר 💔