סימן שאת כאן

קריני, היי קריני,

אני יודעת,

אני יודעת ומרגישה חזק,

את כאן, מקשיבה, נוכחת.

אני מרגישה בתוכי, לא באמת נפרדנו,

זה לא דמיון, זו נוכחות,

מרגישה את הצמרמורת שאוחזת בי במעלה הזרועות עד לקצה של המוח כשמחשבה עלייך חולפת בראשי, מחבקת, ממש כאן, לידי.

נשבעתי בהן צדקי, את הסימנים ממך אני מעבירה הלאה.

ביום כיפור עזרת לי להרגיש אותך יותר מתמיד, יפת תואר שכמוך,

הרי ברור שתעשי את זה בדרך שלך, דרך של אצילות וענווה.

ואנחנו, מה אנחנו כאן? צינורות להעברת תקשורת מנשמות טהורות כמוך.

צהרי יום כיפור,

גומרת אומר בלבי לצאת למרפסת,

רוצה לקרוא פרקי תהילים לעילוי נשמתך.

קוראת פרק ועוד פרק, בכוונה שלמה.

נופלת קרן אור חמה שגורמת לי להסיט את המבט,

העין לא קולטת, זו ניראית אות בבהירות, איזו אות זו? ה׳? לא.. הקו ארוך יותר, שם נוחתת הבנה, ברור, ברור לגמרי, זו ק׳, קרינייי!

הסימן הקטן הזה שמופיע פתאום ואני יודעת בלב- זו את שאומרת

״אני שומעת, אני איתך, אל תפסיקי״

לא היה ברור מזה,

זה צרוב בזכרוני,

הדמעות נקוות בעיניי,

הנשמה שלך לא רק עלתה למעלה, היא נפתחה, היא מתרחבת.

את לא עזבת, את התקרבת.

אני מדלגת מהר בין הדפים למזמור ק׳ בתהילים ואין יותר מתאים ממנו-

מזמור לתודה,

אז תודה לך, קריני, על הדרך המיוחדת שבחרת להישאר.

תמשיכי לבוא, להאיר, ללחוש לי בין המילים,

ואני? אני מבטיחה להעביר את המסר הלאה לאוהבייך.

הלב שלי יודע, את עוד כאן. ❤️