את קרין הכרתי בזמן טיפולי כימותרפיה מחקר שבהם השתתפנו שתינו בשיבא. ידעתי שיחד איתי התחילה בחורה באוגוסט 2024, ובערך כעבור חודש נתקלתי בה בזמן הטיפול.
הייתי פשוט בהלם: בחורה צעירה, יפהפיה, דקיקה, חביבה ומתוקה, חייכנית וחיובית. וכך במשך כמעט כל שעות הטיפול ישבנו יחד ודיברנו. היא סיפרה לי איך גילתה שהיא חולה בגיל 32.5. לשתינו הכאבים התחילו באגן ולשתינו נתנו נוגדי דלקת שכמובן לא עזרו. היא סיפרה איך כאב לה פתאום כל הגוף ולא יכלה לזוז ולכן הלכה למיון. סיפרה לי שיש לה סף כאב מאוד גבוה וביחד תהינו אולי זה מה שעיכב את האבחון. סיפרה על ילדיה הרכים, על בעלה. דיברנו המון על הכל מהכל. ברוב המקרים היא היתה מקבלת טיפול בימי חמישי ואני בימי שני אז לא יצא לנו להיפגש הרבה, אבל לפעמים הטיפולים זזו עקב חגים או אירועים אחרים ובכל פעם שראיתי אותה, נמלאתי שמחה. היינו מפטפטות במשך כל זמן הטיפול, שזה שעות רבות… מין חברות גורל.
לכל חבריי סיפרתי על הבחורה הצעירה והחייכנית, היפהפייה שעושה עימי טיפולים של המחקר. מאוד כאב לי. אמנם אני מבוגרת ממנה רק ב-8 שנים, אבל הרגשתי שזה פשוט לא הוגן. איך זה הגיוני שהיא חולה בגיל כה צעיר בסרטן שלב 4? לא הגיע לה. לאף אחת לא מגיע, אבל לה במיוחד. היא היתה נשמה טהורה ומיוחדת. היא סיפרה לי איך היא ממשיכה בשגרת יומה, מטפלת בילדים מדי בוקר, מכינה ארוחת בוקר וארוחת 10 לגנים, לוקחת לגן אוספת מהגן. ואז מעבירה איתם אחר צהרים ומרדימה את הילדים. הייתי מלאת הערצה אליה. כי היא תפקדה כמו לוחמת אמיתית בזמן שאני הייתי שוכבת במיטה ימים שלמים. היא לא ויתרה לעצמה. היא היתה פשוט לוחמת.
התכתבנו מדי פעם, היא נתנה לי טיפים, פרקתי באוזניה. והיא תמיד היתה חיובית.
ב14 באפריל 2025 ראיתי אותה בפעם האחרונה. היא באה לאשפוז יום של המחקר להיפרד מהצוות. והיא סיפרה לי שיש החמרה בכבד, והיא עוברת לטיפולי קסלודה (כימותרפיה מסוג אחר). כל כך הצטערתי לשמוע. התחבקנו ארוכות ואיחלנו אחת לשניה הצלחה. מאז תמיד חשבתי עליה: איך היא? איך הטיפול מצליח אצלה? זכרתי את האישה הצעירה עם השיער הבלונדיני הגולש והארוך, עיניים כחולות וחיוך נצחי. את הלביאה שעושה הכל למען ילדיה ולמען החיים.
כנראה שאלוהים באמת לוקח אליו את הטובים ביותר.
מאחלת לך קרין שתנוחי על משכבך בשלום.
וילדים יקרים, דעו שהיתה לכם אמא נדירה ומיוחדת. שאהבה אתכם ועשתה למענכם הכל ומעבר.