שמי יובל ואני עבדתי איתה בחברת קריאף אלבטרוס.למרות שזאת היתה תקופה קצרה(המחלה התגלתה בתקופה זו) היתה לנו שפה משותפת וכיף לעבוד יחד.
בעת הטיפולים היא הייתה באה לבקר מדי פעם לעבודה וכל עובדי המחלקה התרגשו ושמחו לראותה.
וכל פעם שבאתי לדבר איתה היא מורידה במיוחד בשבילי את המסיכה כי אני כבד שמיעה וידעה שאני קורא שפתיים ויהיה לי קל יותר להבין אותה..הפצרתי בה שלא תוריד את המסיכה כדי לא לסכן אותה והסברתי לה שאיכשהוא אתאמץ ואצליח להבין אותה.אבל בכל זאת היא התעקשה להוריד את המסיכה כי זה חשוב לה שאבין אותה בקלות..
זה מעיד עד כמה היא חשבה על אחרים מבלי שהיא התבקשה לעשות זאת ובידיעה שהיא לקחה על עצמה סיכון.
אני מעריך אותה על זה ולא אשכח את הרגעים האלו..זכיתי להכיר אותה
יהיה זכרה ברוך אמן